את שרה מול המראה
את שרה שיר בודד
קשה לך שלא להתאהב
במבטו הנודד.
הייתה זו מנגינה
שלא ניתן היה לעצור
וכעת את ממתינה
שניגונה רק יחזור.
הבית הפך להיכל
שומם ובודד
ואף צליל לא ניצל
מהשקט הכבד.
"חזור אליי אהובי"
את קוראת לו בקול
"החזר לי את נשמתי,
נותרתי חסרת כל"
אך את קוראת לו לשווא
הוא לא ישמע דבר עכשיו
גם אהבתו נדמה
כשלא התרת את הדממה;
לא היה לך האומץ להחליט
וחשבת לדחות את הרגע,
אך סערות לא יכולת להשקיט.
ולמרות שתחילה נראה כי ללא פגע
הכל עבר, הכל רגע...
עת הצצת בתקווה אל העולם
ראית איך כל הטבע נדם
כי העברת מן העולם
את הרגש הכי מושלם
ואת ליבו של האדם
שלא תראי שוב לעולם. |
