עודד עוז / משוררים |
אבודים בתהומות הנפש,
לא יוצאים את פתח בתיהם
מרים ואיטיים שני ימי חייהם,
תשוקה מפוכחת,
מדממת,
חופנת בבשרם,
פניהם בצריח
מבטם עלינו
שמיים שחורים ,יוקדים
עוד יפלו על ראשינו,
אחד ויחיד
דק,נרעד
ומכל קצוות תבל
נקבצה ובאה האמת,
יחידי ואחד
כפוף,בדד
טהור כצוף הפרח
מקשה חיוך
בעוד כאב צורח,
על ערש דווי
דברי תוכחה כמפעל חיים,
שמלת כלולות לבנה
בקוביות מזל
מספרים עוקבים,
כאן אצבע מסמנת
פה נצלקה ילדות,
השיבה מהתופת שקולה כנגד כל
המידות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|