אבל כשאני מתחילה לחשוב על זה אני נמלאת פחד. אולי לא באמת
רציתי לבלות איתך את שארית חיי הצעירים ואולי כן ברחתי ממך
למרות שאמרתי שאתה זה שעלית על הקו הלא נכון
ואז כשאני מתחילה לדמיין. אני נכנסת רק לחדרים שבצד השמאלי של
המסדרון בשביל לשמור על יציבות ומדהים אותי לאן כל הסקרנות שלי
ברחה. ואולי רק אני מרגישה שאני כאן כי חלק גדול ממני נשאר בגן
עם השיחים
חלק עצום.
ואז אני שואלת את עצמי אם באמת הייתה סיבה לכך שבאתי לכאן,
שאני מדמיינת את כל הדברים האלה, ורק ככה אני מרגישה חלק
מהרחוב שעמוס במבטא כבד.
ולחשוב שרציתי לעזוב רק בשביל לחזור בצורה אחרת.
בתור מישהו שיכול לעלות איתך על האוטובוס. |
