א. מ. עברי / הסתרה ודמעה |
את טעויות העבר.
בשפתיים רוחשות כאב ופחד
מלמד על עצמי סנגוריה.
מנסה להסביר למה התכוונתי,
וכיצד זה טעיתי,
ולמה לעזאזל כבר מדי מאוחר?
ורוצה לחייך,
אך שיני צהובות.
ורוצה לשמוח,
אך דמעת החיים הזולגת עוצרת בעדי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|