ביומולדת שתים עשרה שלי נסענו כל המשפחה למקום אחד בצפון שיש
בו גם אגם וגם יער.
ביום השלישי אבא שלי לקח את אחי לצוד במבי ביער ואני נשארתי עם
אימא שלי לבשל לכולם ארוחת ערב.
"את כבר בת שתים עשרה והגיע הזמן שתלמדי כמה דברים" אמרה אימא
והלכה להביא מהמקרר את הדגים שאבא שלי ואחי דגו יום קודם
מהאגם.
כשהיא חזרה היא התיישבה על הכסא, לקחה סכין אחת מהשולחן ופתחה
את הדג לכל האורך.
הסתכלתי עליה ונזכרתי איך בתחילת השנה היה לנו אקווריום במעבדה
בבית ספר עם שני דגי זהב.
יום אחד, ברטה המורה לטבע אחרה לשיעור וצחי שישב לידי, הוציא
דג אחד מהאקווריום ורצה להראות לנו משהו, אני לא זוכרת מה.
הדג קפץ לו מהיד וצחי ניסה לתפוס אותו אבל הדג כבר היה על
הרצפה ואז צחי דרך עליו והחליק.
אחרי כמה ימים גם הדג השני מת ומאז יש באקווריום רק צמחים
וצדפים ודג מפלסטיק ואני כבר לא יושבת ליד צחי, עברתי לשבת
מאחורה, ליד אירנה.

"צריך לנקות טוב טוב במיוחד את האזור הזה, מפה הדג מפריש".
הסתכלתי על אימא עם המעיים של הדג ביד.
בחדר היה ריח של ים ושל קקי של דגים ואני התחלתי לבכות.
"לא רוצה"
אימא לא שמעה או לא הקשיבה והמשיכה להסביר לי כמה חשוב לדעת
לנקות דגים ואיך בגלל זה כל הגברים רצו אותה כי היא הייתה כל
כך מקצוענית ואני התחלתי לבכות יותר חזק.
ואז אימא כנראה כבר שמעה אותי והתחילה לצעוק עלי שאי אפשר יותר
עם הפינוק הזה וככה כמו שהיא צועקת היא מועכת חזק את האברים
הפנימיים של הדג עם האגרוף שלה וזורקת אותם לתוך הצלחת על
השולחן.
אני התחלתי לצעוק "לא רוצה לא רוצה" ואימא התחילה לצעוק בעצמה
שרק ככה אני אמצא גבר כמו אבא שלי ואז צרחתי הכי חזק בכל הכוח
ששמעו אותי גם באגם וגם ביער
"לא!!!"
אימא השתתקה ואני הפסקתי לצעוק ורק המשכתי ליבב בקול חלש "לא
רוצה לא רוצה".
ואז אימא קמה מהכסא, הסתכלה עלי במבט שלא ראיתי עד אותו יום
ויצאה מהחדר.
אני נשארתי לשבת והסתכלתי על הקישקע של הדגים שהיה עכשיו מרוח
על אוסף הסכינים של אבא ועל המצפן שלו ועל כל החדר ונזכרתי
באירנה ובצחי ובמורה לטבע.
ואז אימא חזרה, נעמדה בפתח החדר, מחזיקה סל גדול ביד.
"בואי לליצ'קה, נלך".
הסתכלתי עליה ונזכרתי איזה יפה היא הייתה בתמונות שלהם מלפני
שנולדתי.
"בואי ילדה, ננקה אחר כך,
בואי נלך לקטוף קצת פטריות".