היא היתה פרח
שהרגשתי שקטפתי
ניגשתי אליה, אבל היא היתה של אחר
ראיתי את יופייה המרהיב, רציתי לאהוב אותו
היא חייכה את חיוכה הגדול, שבתה את ליבי בכיסה

היא נפרדה ממנו, לאחר כמה חודשים, זה היה קשה
היה קשה לה ולי
ופתאום מצאתי עצמי עימה
הילדה הצעירה ואני, הבחור המבוגר ממנה
ופתאום אנו יחדיו
היא הזמינה אותי לביתה, אימה קראה לי בן ביתה, וכך שאר משפחתה

אהבתי אותה אהבה כה גדולה, חיבקתי את חכמתה ותומתה
גרנו יחדיו כמה חודשים והאהבה הדרדרה
פתאום רחוק אתה ממנה, כמה וכמה חודשים, בלבך
אבל אתה כלוא, אתה בביתה ולעזוב אינך יכול
הזמן עובר ולפעמים טוב ולפעמים רע
ואינך מאושר
ושניכם ממורמרים, ושניכם עצובים
וכואב לכם

ואז באה הפרידה
אחרי שעברת למושב אחר
התרחקת ממנה והיא ממך, נפרדתם

ועכשיו אתה רחוק ממנה
והיא רחוקה ממך, בליבה
הרמת אליה טלפון, ככה סתם, כי התגעגעת אליה ורצית לדעת המ קורה
עימה, הילדה
לאן היא מתגייסת ולאן היא הולכת
האם היא מאושרת והאם היא עצובה

והיא ניתקה
אמרה שהיא במטבח, מבשלת, עם מישהו
ואתה כלכך רצית לדבר עימה
רצית עדיין אותה

אמנם אתה לבד כעת, ומרגיש בודד
אבל האהבה אליה לא תמה, ובמיוחד הזכרונות וההערכה
הערכתה כאדם, כאישה שאהבת, גוף שחשקת ומוח שסגדת

היא רחוקה, וזה כלכך כואב
והיא עדיין רחוקה


רחוקה


...