לידיה רז / ריקמה |
שוב לעסתי ולעסתי ובלעתי
כל היום.
את הבילבול, הדאגה והפחדים,
עמוק לתוך הבטן המואבסת שלי
שנמתחת בחריקה צורמנית,
מגדלת רקמות שומן צעירות ונוצצות,
מלאות חשש ותהייה,
מוסיפות כעס ותסכול
ושנאה עצמית.
מול המראה מורטת וצובטת
בבשר הזה שהתלבש עלי,
שהוא אני עכשיו,
שמערער את מה שלא היה יציב מקודם.
רק אחתוך טיפה,
אסיר שיכבה אחת...
רק שיהיה קודם, מיד,
לא לאט
לא בתהליך...
אין לי כוח לחכות לכוח.
אין לי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|