[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מחפש אותה,
זוכר איך היא נעלמה,
זוכר את המבט האחרון שלה לעברי.

זוכר את הכל בדיוק,
כל שנייה שעמדתי שם והסתכלתי לכיוונה,
כל רגע שעבר וחשבתי שהיא תחזור ותגיד:
"אני אוהבת אותך",
אבל זה לא קרה.

היא בטח שכחה ממני,
כבר לא אכפת לה מי אני,
מה אני רוצה,
את מה אני אוהב.

אותה אני אוהב, אני מודה בזה,
מודה בזה שהיו רגעים שפיקפקתי באהבתי אליה,
אך היום אני רואה שזה היה לשווא,
לא הייתי צריך לחשוב,
הייתי צריך לעשות,
הייתי צריך לעצור אותה כשהייתה לי הזדמנות.

ועכשיו היא הלכה.

מה אעשה עכשיו?
איך אוכל לחיות עוד יום בלי לראות את מבטה?
איך אוכל לחיות כשאדע שכולם מתגעגעים אליה?
כולם מחכים שתחזור,
שתחזור לעוד עונה אחת,
אני לא מבקש יותר מדי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מתי סלוגניסט
אמור לדעת שהוא
מיצה את עצמו?

זה שמיצה את
עצמו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/9/03 19:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלכס סינדלבסקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה