באמת הרגשתי רע בגלל שאני לא יכולה לתת יותר מההרבה שכבר
נתתי
ואז נפקחו עיניי והבנתי שאת לא שווה את זה.
'מכתב מן העבר' - זכרונות אפלים.
"אני מצטערת.
אני מצטערת כל כך.
מצטערת שאני לא יכולה לדבר איתך הרבה, כמו שאני רוצה, בטלפון.
ושאני לא יכולה להיות איתך או ישר לבוא אלייך איך שרע לך.
אני מצטערת שאני לא יכולה להפסיק את הרע.
מצטערת שאין לי טלפון שנוכל לדבר יותר ושאין לי אינטרנט.
מצטערת שאני כנראה יותר מדי חודרת לפרטיות שלך.
אין לך מושג כמה אני אוהבת אותך, כי זה מדהים אותי כל יום
מחדש.
ות'אמת? אני לא בטוחה שאהבה כל כך גדולה זה הדבר הטוב... כי אם
יקרה משהו, אני אפגע כל כך בגדול, כל כך.
אני אוכלת את עצמי על כל זה.
אני, אני פשוט מצטערת.
מצטערת שאני מקנאה כל הזמן, אני פשוט לא רוצה ולא יכולה לאבד
אותך.
מצטערת שאני מגוננת עלייך כל הזמן, זה רק מדאגה, את חייבת
להאמין לי.
וש... וש... אוף...
ש... את מרגישה רע בגללי. כי את כן.
לפעמים אני חושבת שאולי היה טוב לך יותר בלעדיי, אני מקווה
שלא... אבל אני לא יודעת את התשובה לזה... רק את.
אני מנסה לשפוך את כל מה שיש לי על הלב, אבל כל מה שיוצא זה
דמעות והמחשבה על כמה שאני מצטערת והרגש הזה שכל הזמן מציף
אותי, האהבה אלייך, הגעגועים אלייך...
אני מצטערת שאני מרחיקה אותך ממני או שאת מתרחקת ממני.
מצטערת שאני מעצבנת אותך, אני מצטערת.
אני מצטערת שאני רוצה להיות שותפה בכל דבר שאת שותפה בו ולהיות
בכל מקום שאת נמצאת בו... אני פשוט לא שולטת בזה... פה האהבה
שולטת, די... ו... לא יודעת. זה עושה לך רע ואני מצטערת.
אני מצטערת שאני רואה איך את נעלמת לי לאט לאט ושאני לא יכולה
לעשות כלום בנידון.
רק תזכרי, יפה שלי...
שבחיים לא אהבתי ככה בנאדם,
ואני באמת מאמינה שבחיים לא יאהבו אותך ככה, למרות שאת בנאדם
כל כך מדהים, אפילו עם המגרעות. לכולם יש מגרעות, אז מה?
אני אוהבת אותך...
ותמיד אוהב.
לא משנה מה יקרה.
אני שלך, אפרת, ורק שלך.
לירי." |