הצער תקוע בין סורגים,
נעול ביניהם, לא יכול לצאת.
כלוא ביניהם כבר יותר מדי זמן.
במשך קיצים שלמים,
כאשר השמש טפחה על סורגי החלון,
הבריקה אותם בחומה הלוהט.
ובמשך סתווים שלמים,
כאשר העלעלים האדמונים נשרו מהעצים
עם כל דמעה אשר זלגה לאורך לחייו

בעבר, הוא היה מציץ מכלובו הקט,
בוחן כל כיוון אפשרי
מחפש מפתח קטן בעפר מסביב לכלוב,
או נפש טובה ואוהבת אשר תפרוץ את סורגי הברזל

אך עכשיו, נגמרה לו התקווה
והצער מחפש רק דבר אחד...
גאולה, חסרת כאב ועם זאת, חסרת רחמים...
אשר תגיע מהר,
כמו נפילת להב הגיליוטינה...

והצער עדיין נעול בתוכי,
נועד לבכות לנצח, להכות בסורגיי נפשי,
להתפרע בתוך כלובו כמו חיה אשר נלקחה בשבי
בעוד שאף אחד לא מוכן לשחררו למעני...