רק היום! רק היום! אופיום להמונים!
זה צורם, צורם כל כך....
מסתכל עליכם, אתם, שיש לכם הכל, פשוט הכל.
כמו חור שחור, 100% חומר, שואב הכל, נשאב לתוך עצמו, שחור.
אתם בוכים, צוחקים, אתם עושים כל דבר שיציל אתכם מכם.
אתם האויב הכי גדול שהיה לכם אי פעם. והוא, האיש עם החליפה
והזקן, הוא המושיע, לכו אחריו...
אופיום, התשובה של המציאות לכאב שהיא גורמת. או שמא הכאב הוא
האשליה, מאחר ואנחנו אלה שבוחרים להתרכז בו?
ואם כך, מהי אשליה אם לא הפחד הגדול שלנו מהאמת.
קדימה, תעקמו את האף תסננו את המילה "פתוס" מבעד לשפתיים
הרובוטיות, השפתיים הקרות שמזמן לא בשליטתכם.
אתם סובלים, אני יודע את זה. איזה סבל גדול יותר מהתמכרות?
ההתמכרות לריקנות.
אני כותב ברצף, הייתי קורא לזה כתיבה אסוציאטיבית.
לא באתי לשכנע אתכם, כי אני לא רוצה לחזור על הטעות שלהם.
לא באתי לשכנע אתכם, כי אני יודע שכבר מאוחר.
אני רואה את היד שלכם לוחצת על העכבר, מסמנת את האיקס בקצה
המסך, מצילה אתכם כל עוד היא יכולה.
תברחו, אתם בורחים כל החיים. תברחו, אין לכם ברירה.
תברחו אליו, לנאומים שלו, למגלומניה שתסחף אתכם.
לכו לעוד דרשה שלו, לעוד הרצאה שלה, לעוד שטיפת מח.
קדימה, תוציאו עוד ציון טוב בבגרות, תלמדו את המקצוע הכי מבוקש
באוניברסיטה, תעשו כסף, הרבה כסף, תתחתנו עם החלום האמריקאי,
הישראלי, הדתי, זה כבר לא משנה. רק אל תשכחו להעיף מבט על
השעון. מה? כבר עברתם את כל החיים? לא נורא, גם ככה אתם רק אבק
ותקווה. נאו-פגאניזם. כרעו ברך לפני נורת הניאון!
עוד פיגוע, עוד דרשה מהרב, עוד שיחה מראש הממשלה, עוד קצת
אופיום. אתם תצחקו כשהם ירצו, תבכו כשהם ירצו, ותמותו כשהם
ירצו.
אין לכם רצון, אין לכם את בן הברית היחיד שמעולם לא היה לכם,
אתם.
עוד מכונית, עוד משכורת, עוד תואר, עוד בחורה לאוסף.
כמו שיש להוא מהטלויזיה. ההוא מהטלויזיה, נכון שתמיד רציתם
להיות כמוהו? תמיד הסתכלתם עליו, על השיער המבריק, החברה
האלוהית מלאת הסיליקון, מכונית הספורט וחיוך הפלסטיק. תמיד
השוויתם אותם אליכם, עלובי החיים.
החיים כבר מזמן זרקו אתכם מאחור,
כבר מזמן זרקתם את עצמכם מאחור,
בתקווה למושיע שיבוא...
אולי, יום אחד,
אולי אז הוא יצא ממסך הטלוויזיה, מהבמה וירים אתכם.
ירים אתכם עד שלא תוכלו לראות את הקרקע,
ירים אתכם עד שתתרסקו.
כי אחרי הכל, לא אכפת לו, ובצדק.
כי אחרי הכל, מה אתם?
קדימה, תענו לי, מה אתם?
נו, קדימה, מה אתם?
כלום.
אבק ויאוש. |
