פעם הייתה ילדה
הילדה היפה ביותר
ולילדה כאב,
שנים שכאב לה...
יום אחד היא מצאה שריון
שריון של אביר שלפני שנים כבר עזב את העולם
וזה היה אביר ענק
אולי בגובה של 20 מטר.
הילדה נכנסה לתוך השריון
התפעלה מהעבודה הקשה שהושקעה בו,
פסלונים בתוך יציקות שבתוך גומחות שבתוך אגפים נסתרים.

היא הלכה אולי שעות
עד שהיא מצאה חדר
זה היה חדר מוזר
הוא היה אפל.
אבל בתוכו הייתה מיטה.

הילדה סגרה את הדלת לחדר
וצעקה
צעקה את כל הכאב שבה
וכל התסכול
את כל הצער על מה שהיא ומה היא לא מסוגלת להיות.
רגשות חזקים כל כך היו בה
ומתוכם נוצרה רוח,
רוח מיוחדת
רוח שתגן עליה.

והרוח הבטיחה להגן על הילדה
מכל דבר רע,
והרוח יצאה מהחדר
ושמרה על הכניסה למגן.
כל יום היא דיברה עם הרבה אנשים
ועשתה דברים
כאילו היא הילדה
אבל היא לא הייתה
אבל אף אחד לא ידע.
וכל יום בלילה הרוח הייתה שבה לחדר
ומדברת עם הילדה
ומספרת לה הכל

הן היו צוחקות.

הן היו צוחקות על הדברים השמחים,

ובוכות שעות על הדברים השמחים.

יום אחד נכנסה הרוח
והחביאה מאחוריה משהו
משהו שישנה את הילדה
מחשבה.

היא הראתה לה נסיך
נסיך מוזר,
הנסיך שכל חייה הילדה חלמה עליו
(אני מקווה)
והילדה חיכתה לנסיך.

אבל הנסיך הלך,
הילדה נעצבה כל כך הרבה
חשבה שהנסיך לעולם לא ישוב עוד.

עצב מילא אותה
ולא עזב.

עד שיום אחד
הרוח חזרה
והראתה לה כדור בדולח.
ובכדור
את אהבתו של הנסיך
הוא נתן את אהבתו
רק לה.

הילדה כל יום הייתה מביטה בתמונות שהרוח הייתה מביאה לה
מקשיבה בשקיקה לסיפורים שהרוח הייתה מספרת.

והנסיך חיכה כל אותם ימים בפתח השריון
מדבר אל הילדה
דרך ההד של השריון,
אבל
מעולם לא הצליח לגעת בה
כנראה שהם חיים עוד היום.
וכנראה
שהוא עדיין מחכה לה
שתבוא
ותצא מהחושך
אליו...