כעץ רעוע המונח בשדירה אל מול חלוני בחורף רועם,
כך שתיקתך האילמת אינה נותנת מנוח לרווחת נשמתי המשתוקקת,
ההתעלומות שנבעה תמימות,
הקרבה המרוחקת,
שנים של סיוט.

עוד כשהייתי בת החן לפני שנים רבות,
איש לא ידע לאן זה יוביל,
היו שרצו להרוס והיו שנלחמו בשבילי.

ואני, שהייתי בת חן מהופנטת,
כתמימה הלכתי אחרי האויבים והצטרפתי למלחמה עקובת דם,
במלחמות יש תמיד מפסידים לאחר לחימה קשה וממושכת,
אך ההפסד לא חייב להמשך נצח.
בהווה מעמדי נע בין צד לצד - ללא ידיעה מהעתיד הגורלי.

השנים שעברו נתנו לי את החשק להמשיך את המלחמה לטובת השנים
שיבאו,
ללא חורף ללא רעמים וללא התחבאות ממי שאני,
ואולי עוד בקרוב אשוב להיות בת החן האבודה.

נ.ב
ועכשיו מליבי את הלקח של חיי הייתי רוצה להעניק לכל מי שיבקר
ביצירה זאת, יחרוט אותו בזיכרונו וישתמש בו! -
במלחמות תמיד יש מפסידים, אך לעולם לא להפסיד את הלקח!