הוא שוכב כמו ישן
לא רואה את אילו שסביבו.
לפידים בוערים אל שמי לילה אפלים
הוא לא חשב לקחת דבר איתו
כי לא התכונן
למותו
והיא מאחורי הקלעים
לבושה כמו כלה, ביום שמחתה
וחברותיה מקיפות אותה
בקול דינדון פעמון
מתכוננת, לרגע האחרון.
היא מובלת אליו
מוקפה שושבינות
מנגינה עגומה נישאת אי משם
היא נשכבת לידו, בתוך ארונו
מחבקת אותו, לוחשת לו שם
אדוני אהובי, בחיי במותי
תמיד הייתי ואהיה לצידך
לפידים נשאים אל חלל האוויר
מדליקים את העץ הרווי בישמנים
היא עוצמת עיניה
נושקת אותו
אהובי, לצדך אשאר לתמיד
להבה נישאת, שורפת הכל
מנגינה נישאת, שירת רננים
בחייו במותו היא תמיד לצידו
אהובתו
גאוות כל אדונים. |
