אלכס למוני / אדווה באגם |
צורר ממתק שתיקותיו.
לרגע, היה הוא מאושר
מרגע שהיה - חלף עכשיו.
בבואת ההשתקפות
אדם אחד לבד נראה
הולך לישון.
חושב.
בתוך עצמו הוא מחפש
אוצר חבוי שלא נמצא.
ובין רגע אפור, כלאחר חבטה
מוטל הוא תלוי
בין כאב לשירה.
בזיו מחשבותיו
לעד ישמע
פכפוך הגלים
באדוות הנשמה.
יצלול לתוכן, ומה הוא ימצא?
הכל תלוי על קצוות שיערה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|