|
היא לבושה בגדי חג
תכשיטיה דימויים ומטפורות
לדמיונה אין גבולות
ואופקיה רחבים כים
פורשת כנפיים
ונעה בין שמיים לארץ.
לשונה רכה כחמאה
ולפעמים רושפת אש כדרקון,
קולה רם וצלול
מרעיד לב ככנור ראשון בתזמורת
מילותיה צלילים חדים
ההופכים למנגינה שמימית
ביד אומן
שירתה היא השחמט
של המילים. |
|
|
אמרתי לו מיכאל
עזוב אותך
מללמוד, תמשיך
עם התדלוק יש
בזה כסף ולא
פחות השראה, לא
הקשיב לי, מה
אני יכול לעשות,
הלך למד הפך
פרופסור והיום
אתה לא יכול
לדבר איתו, ולא
תגיד הצעתי לו
את זה היום,
הצעתי לו את זה
אז... כשעוד לא
היו מתדלקים
כשלתדלק לא היה
מקצוע נדרש
כשהיתה הילה
סביב המקצוע...
אתה מריח ריח של
דלק? יענק'ל
יענק'ל?
יענק'ל?!!
אחות!!!
חצ'קל איש מוסד,
ברגע של
נוסטלגיה עם
יענק'ל ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.