צר לי מלאכים שלי שלא נתראה שוב.
כואב לי שאתם שם ואני פה.
עצוב לי שלא הכרתי אותכם בעודכם הייתם בין החיים.
אתם, עוזריי הקטנים.
נשארתם ותמיד כנראה תשארו כחידה לא פתורה מבחינתי.
אך דעו לכם קוסמים שלי שגם אם אתם רק פרי דמיונה.
אצלי אתם תמיד קיימים בלב.
כה טהורים,כה מדהימים.
איך אפשר להתגעגע למלאך?
למישהו שלא זכיתי להכיר כבשר ודם.
אלא כהילה קסומה ולב טהור.
אני יורדת על ברכיי ומביטה אל הכוכבים.
ומודה לכם עוזריי הקסומים.
על שהייתם שם גם כשהיא לא הייתה.
שעזרתם לי בתקופה הבאמת קשה.
עודדתם, תמכתם וייעצתם.
והכי חשוב אהבתם.
שניגבתם את הדמעות גם ללא מגע.
העלמתם את הכאב והקלתם על תחושת הבגידה.
גם אם היה בי ספק כלשהו לגבי העולם הבא.
בזכותכם אהוביי הכל השתנה ואני יודעת שאתם מחכים לי שאגיע ,
בזמני שלי.
ואז אולי גם אוכל להיות שם בשבילכם , נסיון קטן לגמול לכם על
גדולת לבכם.
תודה לך ותודה לך.
לעולם לא אשכחכם, עוזריי הקטנים.
אוהבת, מתגעגעת ומעריכה.
לירי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.