אני הגאון השוכן
במערה זהומה
מרושל ופרום בגד
קירות בית כלאי
נושקים שחק
לשוא רודף
עצמי בדחק

אני הגאון, הנסבל
ככלב נזעם
קשור בשלשלת
רגלי בבוץ
במאורתי בוסס
בטרוף שכלי,
באיימה הורס.

אני הגאון, המבקש
למצוא מנוחת שווא
למוח נסאב
בסחרחורת נתונה
אירא השינה
מעומס תיקווה
חדלון הנשייה.

אני הגאון, המשורר
בדמי סם שחור
אין בי צחוק גואה
אוכל את קרבי
שותק ושותה דמי
לא מוצא מקום לעצמי.

אני הגאון, הבוטה
את עצמי מקלל
לא מדבר, מילל
מבוקר עד ליל
מתפרכס מתפתל
עם סימפונית שמיים
של ברקים ורעמים
מחרישי אוזניים.

אני ה ג א ו ן...
שדבר בו,
לא יכון....