בעוד ארבע או חמש שנים
כשכבר לא אהיה פה יותר
כשאהיה עצמאי, אדון לעצמי
אולי יהיה מצבי אחר
השנאה התהומית תישוך אולי
פחות חיצים יעופו אליי
אנשים סביבי כבר יהיו מדי
מבוגרים מכדי לצחוק עליי
הבדידות תהיה שלווה יותר
אולי אוכל אפילו ללמוד
איך  ליהנות מעט ממנה
אולי אפילו אוציא ממנה עוד
אולי ממש כמו הוריי אבקש
קצת שקט סביבי, ותו לא
לא ארצה, בניגוד לכולם,
את עצמי במסגרות לכלוא
אולי אז אגיע, אחרי הכל
לאותו אושר מיוחל
שכיום אני כל-כך בוכה לו
שמכולם, דווקא בי הוא בחל