ירוק של יום יום מתערבב לי עם אשליה תכולה, לנצח אבהה בחלל
עטור כוכבים ואתהה מתי תאספי אותי אלייך, מלכת הלילה. האבק שלי
הפך עצמו לנוזל סמיך שמחפש לנו ריחות וצלילים שיסכימו להתחבא
איתנו תחת ברוש שלא חפץ להיות במקום אחר. תיכף אזכר בדרך ואצא
לרקוד עם הפיאון שלי בחגיגת הבועות והריחות והשעה תהיה המיוחדת
שלי, אוכל לבכות בלי אשמה, לגדול בלי להסתכל סביב ולצחוק עם כל
הגוף אחרי שנים של עמידה במקום. רוצה למלא את החלל בקצב מוטרף
ואנרגיות חום זחוחות - אוויר של שאיפה שהתגשמה... אני פוסעת
לשם לבד, הזמן לצידי ויודע שאגיע. תאמיני גם את. |
