אין עוד מילים בשבילך
והמעשים, נגמרו מזמן
חשבתי עלייך הלילה
לא עצמתי עין
התרחקתי מהמיטה
כמו כל פעם
בונה לי סוף לחלום

עד כמה כל זה באשמתי
וכמה באשמתך
אני אוהב לשאול שאלות
לשחק משחקים של סבל
לפעמים אני מראה לך את האמת
מכאיב לך בלי סיבה
כדי שנוכל לחזור ולחייך

מתי נכנע?
מתי נוותר על האהבה?
אבל אולי, הסיפור שלא נגמר
יהפך לממשי
אולי, כבר מחר
מחר הוא התרופה

הסיפור שלא נגמר
בליבי, ובליבך
בעולם האמיתי היה סיפורנו
הופך לחדשות של אתמול
ובעוד בליבנו
המעגל סובב ולא נגמר

אמרת שאת אוהבת אותי
מה גורם לך לרצות
אחד כמותי
האם אלה השירים?
מה שווה לשוני
כשאני רחוק ממך

השעה אפס ארבע אפס שמונה
בבוקר, אולי בלילה
עוד חשוך בחוץ
אני חושב שזהו ליבי שלי שהוא חשוך
ואותך אני אוהב להאשים
באותה מהירות שבה אני סוגד לך

האמת היא
שאין לכל הכאב הזה
ולכל המחשבות האלה
שום מקום בלב שלי, בפנים
  איפה שאינני
  מעוות עצמי
כי ברגעים האמיתיים,
בהם אפילו אני לא מבין מדוע
לא רק מהחלומות שבדיתי אני מחייך
גם דברייך, פנייך וגופך, כל כולך
עושים אותי מאושר
באמת ש,
עוד נותרתי ילד כל כולי.

לו רק היינו מצליחים להתאחד
היה לי טוב
ואני,
ממשיך להטיל ספק
האם באמת הייתי עושה אותך מאושרת?

מה זה לך, כל המילים האלה?
את תביני היטב, ללא ספק
גם תכאבי על המילים ותכאבי עליי
לא לך נועדו המילים האלה
לך נועדו רק נשיקותיי
הארס שבדיתי,
נשאר רק בשבילי

אבטיח לך כאן,
לא אראה לך אף מילה
לך אשמור
לו אעיז,
מילות אהבה.