נכנסתי לאוטו שלי, נסעתי הביתה.

את שוכבת לידי, מנשקת אותי, נוגעת בפני, מלטפת את ראשי, אני
מחבק אותך, מלטף את ראשך בחזרה, את מורידה את החולצה, (תחברי
אותו למוניטור, תודיעי לי אם יש שינויים) אני מלטף את גופך,
את אומרת לי לכבות את האור, כמו תמיד, כיביתי אותו.
(הוא? בחור מסכן, לא יודעים איך זה בדיוק קרה, כנראה איבד
שליטה על הרכב שלו ונכנס באיזה קיר בטון, זה פלא שהוא עוד
חי).

שנינו ערומים, את אומרת לי, אתה מודע לזה שיש לך בחורה ערומה
במיטה?
אני מחייך, ומנשק אותך, מלטף אותך, נוגע בך, את מחבקת אותי,
הפעם הראשונה מעולם שחוויתי אושר שכזה. (דוקטור, למה הוא דומע
? יכול להיות שהוא מרגיש כאב ?) (תני לו עוד קצת מורפיום, גם
ככה לא נשאר לו מספיק זמן בשביל להתמכר).

אני בתוכך, את נאנחת, מחייכת, מתנשמת, פרץ של אנרגיה, אושר,
ושנינו שוכבים מחובקים, מחכים לסיבוב הבא, וכל הזמן את רק
מסתכלת עליי קורנת מאושר. (דוקטור הוא בוכה, אתה חושב שהוא
יודע שהוא הולך למות?)

(כולם להתרחק!), פרץ של כאב, עצום, ואז אני רואה שעיניי כבר
פקוחות, הכל משתנה, אני רואה את כל הפנסים מעלי,מרגיש את כל
המכשירים והמחטים התקועות בגופי, לא! תנו לי לחזור לשם!.
(לא אל תתנו לבן שלי למות!) (תוציאו מפה את האמא! אני לא
יכול לעבוד ככה).

צפצוף ארוך מעיד שליבי הפסיק לפעום, לפתע כאב, כל שרירי
מתכווצים, אני שומע את הרופאים מדברים אבל לא מצליח להבין מה
הם אומרים.
בום!, עוד כאב, שוב כל גופי זועק. (אוקיי הדופק שלו
התייצב).

מנסה להבין מה קורה, מתחיל להזכר, במשאית, בכאב, באמבולנס, ואז
זה פוגע בי, עכשיו נפשי זועקת, נפרדנו לפני שלוש שנים, את כבר
לא זוכרת אותי, את אוהבת מישהו אחר, מעולם לא אהבת אותי, מאז
שעזבת רק ציפיתי לרגע שבו נפשי תוכל לנוח.

אל דאגה אהובתי, אמרתי לך שתמיד אשוב אלייך, בקרוב אוכל לשוב
אלייך, לתמיד.

אנחנו בגן העיר, את מחזיקה את ידי, משכת את שיערך לאחור ואת
כ"כ יפה ...