מיכאל סלע / שיבה |
שבה אל המקום
שבו שמי הינו
משא טעון על גב אהוביי
והריני מטען המשתנה ללא הרף
כל גב ויכולתו ליציבות
לפורקן
חם כאן, פניי בוערות
עת איני, היני
המוכרת משכבר
הימים, זוכרת
ימים עת נשאתי ספר ריק
מגששת באושר
אחר מילים חדשות
ורק שלא ייתש כוחי
גילויי אושר וקור
רוח,
מפוזר אל החדר
ממכשיר מלאכותי
מצנן חום מעיק
זיעה, ריח קדום
ראשוני
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|