[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גילי דורן
/
נמאס לי לחזור אחורה!

נמאס לי לחזור אחורה! אני כל הזמן עושה את זה... איפה ההוא
שיראה לי את ההמשך? אני תמיד חיה בעבר: כשאני רבה אני מזכירה
את כל מה שהיה שבוע שעבר... יושבת ותוהה מה יכולתי לתקן אם רק
היו מחזירים את הזמן אחורה. חוזרת על אותן טעויות, לא לומדת,
לא אוכלת, לא עוזרת בבית, לא מתפשרת, לא נותנת לעצמי להתבטא...
זוהי הפינה היחידה שלי לשפוך את הלב. אל דף נייר! כמה עלוב זה
נשמע! אף אחד לא מכיר אותי, החברים הקרובים שלי קוראים לי
"השטן". אני לא עד כדי כך רעה לפעמים יוצא מצב בו אני
מניפולטיבית או עושה דברים בלי לדפוק חשבון וזה פוגע באחרים,
אבל זה קורה לכולם לפעמים לא? זה לפעמים מחמיא, יש כאלה
שאוהבים להיות רעים. אבל אני לא ככה תמיד! אצל החבר'ה מבצפר
אני איזה אלילת מין... כל הזמן באים לעצות כל הזמן שואלים
שאלות. אחד אשכרה אמר לי פעם:"את נראית כמו אחת שמזדיינת כל
יום". זה לא הפריע לי, זה החמיא לי דווקא, כאילו סקס זה מדד
לכמה את שווה. תמיד פעלתי בשביל עצמי, אינטרסנטית הם אומרים.
תמיד כשרציתי משהו עולמות יתהפכו ואני אשיג את זה, אין מצב
שלא! יש רק דבר אחד שלא השגתי... אותו! והייתי בטוחה שזה ייצור
בי צורך ענקי להשיג אותו "נו מטר וואט" אבל דווקא לא... מסתבר
שכאשר משהו לא עובד לי אני מוותרת עליו... ואני לא רוצה לוותר
עליו! החיים שלי הם תמיד תסבוכת אחת גדולה אני לא מבינה איך
משעמם לי כשיש לי כל כך הרבה שטויות על הראש! אני מתנהגת כמו
ילדה קטנה ומוזרה. כולם חורצים עליי דעה; פעם הייתי השרמוטה
אחר כך הצפונית עכשיו אני הפריקית! 'סעמק אני "גילי" וזהו!
(אפילו זה לא) מה הבעיה של כולם???
אני פשוט רוצה להתחיל מחדש... 17 וקצת שנים אחורה והכל יהיה
בסדר... אני אעשה הכל שונה (אני מקווה)... אני לא אגיד לסיימון
בכיתה א' שאני אוהבת אותו, אני לא אהיה חברה של גל 3 שנים בג'
עד ו', אני לא אשאר בקשר לא טוב שנתיים, אני לא אחזור על הטעות
עם ירון! זה בטוח!  ועם תומר - מה אני אעשה עם תומר? בתומר אני
אשקיע זה פשוט חייב להיות... אתם בטח חושבים שאני אשכח אבל לא!
10 גילגולי חיים לא ישכיחו את תומר ממני... הוא צרוב בתוך
ליבי! זה תמיד ככה, תמיד מתאהבים באלה שפוגעים בך.הלוואי
והייתה לי דרך להגיע אליו, ללב שלו, לגרום לו... אני לא יודעת
מה לגרום לו, אני לא יודעת מה הוא חושב, פעם יכולתי לקרוא אותו
כמו ספר פתוח ועכשיו כבר לא ואני מצטערת שבזמן שיכולתי לא
קראתי כמה שיותר עמודים כי חסרים לי מיליון פרקים. עשיתי כל כך
הרבה שטויות, כל כך הרבה טעויות, כזה בזבוז של ילדה... ואין לי
מושג איך לתקן הכל עכשיו, עכשיו מאוחר מידי ,אני כבר לא יכולה
לעשות פוזות ולא רוצה כי נמאס לי להיות הצגה, לא רוצה להיות
אלילת מין, לא רוצה להיות "השטן" ,לא יודעת אם אני בכלל רוצה
להיות "גילי"...
נמאס לי לחזור אחורה! אני כל הזמן עושה את זה... איפה ההוא
שיראה לי את ההמשך?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"איזה חתיך!"



תרנגולת בציטטות
שיחרטו בזכרוננו


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/10/03 13:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גילי דורן

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה