לפעמים נדמה כאילו לך בכלל לא איכפת
כאילו שלך זה לא מזיז
כאילו שלא מפריע לך שאני אוהבת אותך יותר מאת החיים שלי
כאילו לא מזיז לך שפגעת בי כל כך
כאילו... כאילו שאם אני מרגישה אז זה בסדר, גם כשזה לא.
לפעמים נדמה שלא תעשי כלום כדי לתקן את זה
כאילו שגם אם אני אשנא אותך את פשוט תשבי שם ותהיי מרוצה מעצמך
- כאילו שהכל טוב.
לפעמים נראה כאילו שאני שם רק בשביל להיות שם. כדי שיהיה שם
מישהו.
לפעמים אפילו נראה שאת אוהבת אותי, קצת. או... אפילו מרגישה
כלפיי משהו. גם הכי קטן בעולם.
לפעמים נדמה שאולי אנחנו עוד נחזור.
לפעמים נדמה שאת משחקת בי כמו איזה כדור שעובר מיד ליד, כך גם
אני. רק שבמקום לעבור מיד ליד, אני עוברת מרגש לרגש; מאהבה,
לכעס, לכאב, לשנאה, שוב לאהבה. ואז להערצה, ואז לחוסר הבנה ואז
לכעס וחוזר חלילה.
ולפעמים... כשכבר נדמה ונראה שאני הולכת לוותר, זה פשוט נראה
כאילו שאת לא רוצה שאני אוותר. לא מוכנה שזה יקרה. כאילו שאת
לא תתני לי ושאת תמיד תחזרי, גם אחרי חודשים של העלמות. ואז,
פתאום, זה פשוט נדמה שאת כן אוהבת אותי. ושכן איכפת ושאנחנו כן
נחזור.
נדמה שאת לא משחקת בי, ושאת לא תשבי מרוצה גם כשאצלי הכל יהיה
חרא.
אבל אז לפעמים... נדמה כאילו שלך בכלל לא איכפת. |