בכל המגדלים כבר חושך
התיישבתי על כורסא מול חלון שפנה לערב ולים. דמותי השתקפה
וראיתי שם משהו. אולי משהו חדש, אולי דברים שקשה לי למצוא
בדמותי ביום רגיל. משהו גברי ויפה. כמעט בטוח שראיתי גבר. אדם
גדול, חזק ובטוח בהבעתו, מנחש כבר הכל, לא מופתע.
רוצה להיות מופתע אבל פשוט לא מצליח. יצאתי לחופשה הזאת בתחושה
קשה של מתח וחוסר שמחה, ולא אתבייש לפנייך ואומר: גם עצב מר,
עלבון עמוק.
נסעתי לחיפה באוטובוס ולפניי ישבה נערה במדים. לא חיילת כי אם
נערה במדים. הביטה אליי, אולי לא בהתכוונות, אולי מסקרנות,
משעמום, לא יכולתי אלא לתהות האם גם אני נראיתי נער במדים? לא
הגבר החסון והאדם בעל הדמות, אולי הייתי גם אני נער במדים?
הייתי אדם בנסיגה במדים. בניגוד ללוחם האידיאלי שכובש עוד ועוד
נקודות ציון. אפילו בשמירות בלילות הייתי נסוג, במסדרי הבוקר.
בארוחות הצהריים, אדם בנסיגה לעומת חבורות שלמות של נערים
ונערות במדים שהולכים לכל מיני חזיתות מוזרות, אל מול קווי
אוייב לא ברורים.
הכל עשיתי ללא שהות, בפרץ עבה של רגשות ומילים. אהבתי נערה אחת
בבת אחת, בלי לחכות מעט, כתבתי בבולמוס בכל הזדמנות, ניגנתי
מתוך דחף, פחדתי שלא יישאר זמן לכל זה משום מה. טרקתי דלתות
במהירות והותרתי פיות פעורים מדי מאחוריי.
ועכשיו מה? מה אני עכשיו, אחרי שכבר פשטתי במהירות את מדיי?
ולבשתי את את הכותנות המאווררות שלי, את מכנסי האיכר המהוהים,
את חולצות השגרה הסגולות?
אולי הפסקתי לסגת. אולי התחלתי רק מעט להסתער, מחזיק בין
הידיים לא רובה ולא חנית, רק ספרים ישנים ותקליטים וילדים
אבודים. מסתער על מה? לאן? מהם הקווים שעליי לפרוץ? אולי אני
בכלל אמור להמתין לסיוע?
אני חייב להבין קצת יותר ברצינות מה עתה. מי הולך פה בתוך
גופי, מצעיד אותי בעל כורחי הלאה, מנווט אתץ הזחילה במעלה
המתיש הזה?
וכשכל זה יגיע לקץ נוסף, מה אז? מה מחזיק עבורי האבדון הבא?
בכל פעם נקודת שפל כואבת וחמקנית מקודמתה. למה כל זה יביא
אותי? לידי אנחות סמויות, לרגעי תהילה בודדים בחסות המילים
האובדות, לכל מה שבודד ונחנק. מה עליי?
מה על האדם הצועק הנגלה היטב כל כך בדף הזה, אך מתחבא לחלוטין
במגירות היומיום? מה עליי? האם אין לי תיקון בחיים האלה? לי
נראה כאילו תיקון הוא בלתי אפשרי. אולי מעולם לא נועדתילפעול
כשורה. כן נועדתי, זו המילה בה בחרתי לעשות שימוש. פרוגרסיבי
רק באוזניות.
הכל מתרצח, מצטרח
החדר מסתוב מתנפח
את פניו לוחם מורח
לשדה הקרב הוא כבר בורח
מה חשבתם כאן הוא רק אורח. |
