הדימוי של פרוסט מהזמן האבוד שקראתי בבוקר
מתגלה לי רק עתה,
משקראתי אותו שנית ושלישית.
הגדר הלבנה שתחתיה עשב בשביל,
נראתה לפרוסט כשורה ארוכה בלתי נגמרת
של כנסיות לבנות טובעות בפרחי מזבח.
אני ריאליסט מושתן בחיתולי זעם מביכים
שעדיין שבוי לכבלי הנפח האורך והתחביר |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.