|
הדימוי של פרוסט מהזמן האבוד שקראתי בבוקר
מתגלה לי רק עתה,
משקראתי אותו שנית ושלישית.
הגדר הלבנה שתחתיה עשב בשביל,
נראתה לפרוסט כשורה ארוכה בלתי נגמרת
של כנסיות לבנות טובעות בפרחי מזבח.
אני ריאליסט מושתן בחיתולי זעם מביכים
שעדיין שבוי לכבלי הנפח האורך והתחביר |
|
|
"תגיד לי דבר
אחד.. אני לא
מבינה.. כשהגלים
בים - בארץ,
מגיעים לחוף, אז
הגלים בצד השני
של העולם הולכים
קצת אחורה ?"
נשבע לכם, שאלה
אמיתית |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.