ביום שישי בערב, בערב הכיתה הראשון לפני תחילת הקיץ, התאספנו
בוואדי, ליד אברהם מלך הפלאפל. הריח המטריף של הקציצות
המטוגנות בשמן החם הגיע לאפינו ממש, עוד לפני שבכלל הגענו
אליו, הסלטים הטריים וכל החגיגה הולכת ומתקרבת לה. כל אחד פשפש
בארנקו והוציא את המטבעות הבודדים שהיו לו, וספר עד שהגיע לחמש
אגורות. כן, חמש אגורות זהו המחיר ששילמנו למנת הפלאפל הטריה
בשנת 1965. הטחינה, שכמו היום נזלה גם אז, לכלכה את בגדי השבת.
וכך כולם מפטפטים ואוכלים מפטפטים ואוכלים.

בחזרה כבר תיכננו את יום המחרת, לבילוי המשותף של הכיתה בחוף
הים. השחיינים שביננו כבר תיכננו את משימת ההפתעה ליום המחרת,
כשתמיד בכל מפגש של הכיתה הם מבצעים משימה פראית ואשר יש בה
גבורה רבה. בדרך, ראינו עוד את אבא של שבתאי עם עגלת גרעינים,
כמו איזה מיני קטר על שלושה גלגלים שמעשן ברחובות. ריח
הפיצוחים החמים וכל השאר הזכיר לנו שאכן גם פיצוחים חסרים לנו
באותו ערב, וגם כעומדים ברציף ליד הרכבת הקטר רכשנו אצלו
פיצוחים והוא עטף אותם בנייר עיתון במומחיות ממש כמו כובע של
ליצן.

בבוקר שלמחרת, התאספנו בחוף הים ולאחר פגישה קצרה עם הכיתה,
שלושת השחיינים וביניהם אני, התחלנו בתכנון משימת השחייה
היומית. בפה אחד כולם החליטו לשחות ללב הים, עד שהאחרון יאמר
שאין לו יותר כוח ואז יחליט לחזור. התחלנו בשחייה ומהמים
הרדודים והמים היותר עמוקים חלפנו על פני כל הרוחצים והגענו
לרפסודות שהיו במרחק של כמאתיים מטר מהחוף. מהרפסודות המשכנו
הלאה לעומק הים כשהאתגר הראשון היה להגיע לספינת משא שעמדה
במרחק שלוש מאות מטר מהרפסודות. שחינו במרץ ותעוזה רבה כשאנו
מתגברים על גלים שהחלו להגיע, וכך שוחים ושוחים עד אשר התקרבנו
כחמישים מטר מספינת המשא. כאן כבר החלו אותות החולשה וחוסר
היכולת והכוח שלנו התחיל לאזול...

לא היינו באפיסת כוחות, אך הרגשנו שלא נוכל לחזור אל החוף.
המשכנו בשחייה כשלפרקים אנחנו צפים על הגב ונחים בצורה זו.
כנראה, שמספינת המשא, השקיף הקפטן לעברנו, וראה אותנו מתמודדים
בקושי בגלים הגבוהים ובהתמודדות שלנו כנגדם בשחייה עבר הספינה.
בהתקרבנו אל הספינה יותר ויותר התברר גודלה המפלצתי, שמרחוק
חשבנו שהיא קטנה. יותר הגלים הלכו והתגברו  הים סער, והרגשנו
ממש במצוקה. במרחק של כמספר מטרים מהספינה היא כבר נראתה לנו
כמו עיר גדולה ואנחנו היינו כדגיגים קטנים לידה...

על הסיפון החלה תכונה שהבחנו בה בשארית כוחותינו. ואכן, הבנו
שישנה איזו בעיה שמאוחר יותר הבנו שהספינה עומדת להפליג. הסכנה
ארבה לנו ממש בכל רגע, למי שלא יודע - מנועי הספינה שיופעלו
ימשכו כל דבר לתוך המדחפים. ומיותר לציין מה יקרה אז.  

לקראת השקיעה, כשהאור כבר ממש בדימדומים מצאנו את עצמו בתסבוכת
נוראית. הבנו שהקפטן נתן הוראה לא להפליג, הגלים הגבוהים
ומצבנו מנעו מאיתנו לטפס על סולמות ההצלה שהושיטו לנו מהספינה
ורק באמצעות מנוף מיוחד שהורד אלינו עם סל הצלה הצליחו לעלות
אותנו לספינה. כאן עוד לא הסתיימה הפרשה, הספינה שעמדה להפליג
לארה"ב עוכבה ושלושת הנערים התשושים עיכבו אותה במסעה.
התלבטויות רבות היו בישיבת הקפטן, ורק לאחר שאמרו לנו שנמתין,
הבנו שדווח למשמר החופים והם בספינה מהירה הגיעו אלינו ושוב
התעוררו הבעיות כיצד להוריד אותנו. לאחר מאמצים מרובים ובחירוף
נפש נאלצנו להסתכן ולבצע ירידה בסולם החבלים, לקפוץ למים
הגועשים הסוערים בסיכון רב, ולאחר שאיבדנו את חום הגוף כשרק
פרוג'קטורים מאירים את דרכנו בים שחינו אל עבר ספינת המשטרה.
וכך לאחר כבוד הועברנו לחוף ומעשה זה ייזכר אצלינו כמעשה שלא
יעשה. ונלמד להבא להרשים את החברה במשימות בטוחות יותר.