זה פשוט מכתב אלייך, לא שיר עם חרוזים
אפילו שזה בנוי בבתים

שלא תבין לא נכון... אהבתי אותך
אבל עכשיו במבט לאחור
כשאני שומעת את שירי האהבה המדהימים
שהבאתי לידיעתך ולאהבתנו (שנגמרה...)

ועכשיו מה אני אמורה לעשות
כשאני שומעת אותם?
הם בוזבזו!!
עלייך... שלא באמת ידעת להעריך

פשוט ביזבוז
של גיטרות שמפלחות את דרכן לעמקי נשמתי
של התיפוף... השירה... הבס... הפסתנר... והשאר
היופי העצום הזה

מה אני אמורה לעשות
עם הזיכרונות שחוברו אל הפריטות המושלמות?
לנער את התווים עד שהכל יעלם
עד שה"אנחנו" ידהה ותישאר רק אני והמוסיקה

חבל... ביזבוז של כל כך הרבה שירים טובים.
פעם הבאה אני אחשוב פעמיים (על מי אני עובדת?!)