העשן החל מיתמר אלעל מעל ארץ באנגולה
מארובות המשרפות, מזקקות הסם
תושביה חקלאים פשוטים המעבדים
שדות חשיש וצמחי הפרג

את הנרגילה גילו הם מזמן
בטעם תפוח, שזיף או דובדבן
תושביה שקטים, נינוחי מזג
הם המכירים את סוד האביב החם

הארץ לא ידעה כל מלחמה או דם
עד בוא הקראק, אז החל העם נאבק
מדעניו הם אשר לראשונה גילו
את האופיום אשר מהפרג מופק
המסחר החל מתפתח ומשגשג
אז האופיום להרואין טהור זוקק
הבנק החל לתפוח, העם החל חוגג

וכאשר העושר גדל כך גם האושר,
התמכרו הם למרכולתם
עד מהרה היצוא פחת לאפס
נפלו לקללת מקור עושרם
אז זוקק ההרואין לקראק
בצורת מזרק, בצורת מרק
כך הלך העם נמק
תחת מחיר הסם נחנק
אותו הסם אכל מבפנים
סיפורה של באנגולה- ארץ תמימים.