א. מ. עברי / פרדוקס קיומי ותהייה |
מראשי הקודח
אל לשוני המתגלגלת
בחופזה.
מוחי מלטף עננים
אך רגליי כבר טמונות
עמוקות, מאוזנות,
בחלקה שתהיה עתיד
השיש שלי.
ותוהה אם אספיק,
אם כלל ארצה,
להוריד ארצה מעט נוגה לבן,
שיאיר כחול חיים
ויראה כוונה נכונה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|