בפני עמדה אחת התעלומות הגדולות ביותר של היקום שהיו אי פעם.
ידעתי זאת היטב.
"הממ" חשבתי, "אני חייב למצוא את הקשר בין הדלפק שנעלם מנמל
התעופה בן גוריון עם הפקידה שלידו למטוס הפאנטום שלא חזר לבסיס
לילד הרוסי המעצבן באלנבי שהתעקש לשחק בשבילי במורטאל קומבאט
לתקליט הזהב שהביא על מחברו גורל מר ונמהר'' . הקשר לא היה
גלוי לעין. עוד היו מעורבים בפרשה מכונה למכירת קוקה קולה, עיט
תוקפני במיוחד, ענק ירוק עיניים שמנופף בחרמש והאלים הנורדים
העתיקים.
ידעתי שאם אני לא אצליח לפענח את הפרשה ומהר לא יעלה בידי
למצוא אפילו בירה קורונה אחת!
ברגע שנכנסתי עיני קלטו את הבן אדם שחיפשתי. ניגשתי ואחרי
חקירה מאיימת הפלתי עליו את השאלה החשובה ביותר לפענוח החקירה
שלי: "אז מה את אומרת מותק? ... רוצה לראות את אוסף הבולים
שלי?" ... "יו יש לך אוסף בולים?? אני כל כך אוהבת את הבול
הכחול עם הדבר הסגול הזה בקצה ש... נו איך קוראים לו? בארני!"
ברגע ששמעתי את שמו של הדינוזאור השטני ידעתי שהגעתי למקום
הנכון! החלחלה שעשתה לי שמיעת שמו המפורש של היצור נתנה לי
מוטיבציה. אכן אני במעוז כוחות הרשע! הצפצפנית הקטנה המשיכה
לקשקש בהתלהבות דמונית. נתתי לה שתי סטירות לחי מצלצלות. היא
נרגעה. "תודה... הייתי צריכה את זה".
זה לא היה הזמן לשיחות חולין ומזמוזים. חטפתי לה את הבוריטוס
מהיד וניגשתי לדלפק.
"מה להביא לך?" שאל הברמן. "אני רוצה מידע על פדופיל מסוכן
שמסתובב באזור הזה" "מצטער אחי אין לי מושג על מה אתה מדבר.
חכה שניה יש לי פה בעיות נוראיות עם היפנית שלי" "אני מכיר את
זה", אמרתי לו
"מה קרה? לוקח לה זמן להעביר הילוכים? בעיות עם הדלק" "לא לא
אני לא מדבר על מכונית, אני מדבר על היפנית הזאת" הוא הצביע.
הסתכלתי לכיוון והספקתי לראות דמות גדולה ושמנה עם זנב סגול
שדיברה עם איזה יפנית אחת נעלמת בצללים.
"הייייי!!!" צעקתי ומיד זינקתי לכיוון. זה נגמר מהר. אני לא
יודע מה בדיוק קרה פתאום נהיה לי בלאק אאוט אבל כשמשכו אותי
מהיצור הסגול השמן המוכה והמדמם חזרתי למודעות. בארני שכב לו
חצי מת על הרצפה. לא דאגתי ידעתי שהשיקוץ יכול לרפא את עצמו.
כעבור רגע הוא התרומם בריא מהרצפה וצחק.
"אתה תמיד מנסה לעצור אותי אבל אף פעם אין לך שום דבר עלי מתי
תוותר?" הסתכלתי לו בעיניים במבט הכי מאיים שלי שאומר "חכה חכה
כשאני אגמור את המילקי מה אני אעשה לפחית הקולה שלך!" המבט הזה
מעולם לא אכזב אותי, אך ידעתי שעליו זה לא יעבוד בקלות, ניסיתי
בכל זאת.
"אל תדאג בארני הפעם אתה שלי! אני אפיל אותך באשמת
פדופיליות!!!"
הוא התחיל לצחוק "תגיד לי מה קרה לך כל העולם יודע שאני אוהב
ילדים והם אוהבים אותי אבל מה לעזאזל גורם לך לחשוב שאני
פדופיל?! לא הגזמת קצת?"
"Save it!, חשפתי אותך! כמה מטומטם אתה צריך להיות שבשיר
הפתיחה שלך המילים הם "בארני הוא מן דינוזאור הוא בדמיון שלנו,
בגלל שהוא גדול הוא יכול לגעת בכולנו???"
השטן התחיל לגמגם. הוא מלמל לעצמו "התסריטאי שלי כל כך מפוטר".

"אתה לא יכול להוכיח כלום! זאת אי הבנה שנגרמה כתוצאה של
תסריטאי מפוקפק!"
"כן???" צעקתי "אז איך אתה מסביר את הקלטת מספר 1234332 שלך
שאם מריצים אותה מהסוף להתחלה רואים אותך מורה למפיק שלך
להיפגש עם אודין אב האלים הנורדים העתיקים ולגנוב ממנו מכונה
שלמה לממכר קוקה קולה בשווי של 6 וחצי שקלים???"
בארני נשבר. "תפסת אותי! אתה די חכם יחסית לבן אדם,  אני חייב
לחזור לאמריקה האמריקאים הטיפשים האלה בחיים לא היו עולים על
זה, אבל לא שזה יעזור לך! בחיים לא תתפוס אותי!"
לפתע כבו האורות. כשהם חזרו בחזרה התסריטאי של התכנית של בארני
היה מוטל על הרצפה עם חרב סמוראית יפנית תקועה לו בגב.
"...איך לעזאזל הוא הגיע לפה?!" חשבתי לעצמי.
העובדות היו ברורות ומשתף הפעולה נחשף!
יש לבעל המכולת הגרוזיני בשכונה שלי נגיעה בדבר הזה!"

תפסתי אותו באמצע עסקה עם ערפד. הערפד ניסה להתחמק אבל כשעשה
צעד אחורה נדקר בלב ממקל של ארטיק לימון  שהחזיק ילד בן 6 שעמד
מאחוריו. הילד הסתכל בתדהמה על האבק שהתאסף על הרצפה לרגע, משך
בכתפיו הכניס את הארטיק בחזרה לפה והלך הביתה לראות צבי
הנינג'ה.
"קווקזשווילי! יש לך נגיעה בזה אני יודע שיש לך! "לא נכון!"
הוא ענה במבטא גרוזיני כבד "אין לי שום קשר לקונספירציה של
בארני להשתלט על היקום ביום שני בשתיים שלושים ואחת וחצי
בצהריים!"
"אל תשחק לי את התמים! אתה יודע בדיוק על מה אני מדבר! ...
הממ..."
התאכזבתי קשות. רק באמצע המשפט קלטתי שהמטומטם לא היתמם כפי
שציפיתי ואפילו חשף הכל.
"רגע רגע רגע" התעצבנתי "אני עושה את כל הדרך הזאת לכאן מכבר
קאסם ואתה אפילו לא טורח להכחיש???"  רק אז המפגר קלט מה הוא
עשה. הוא הסתכל לי בעיניים בפחד לרגע, משך בכתפיים הכניס את
הארטיק לימון בחזרה לפה שלו והמשיך לנגב את הדוכן. הייתי בשוק.
"קווקזשווילי??" "כן אדוני במה אני יכול לעזור לך?" "מה!? אתה
יכול להתחיל בלומר לי מה התכניות של בארני!" "של מי אדוני?"
"תגיד לי מה אתה דפוק?! הרגע הודאת שאתה עובד בשביל הדינוזאור
הפדופיל!" "לא נכון."  
"מה לא נכון???" "לא הודאתי" "הודאת שאתה שותף לקונספירציה שלו
להשתלט על היקום ביום שני בשתיים שלושים ואחת וחצי בצהריים!"
"לא נכון" "כן נכון!" "לא נכון" התעצבנתי ותקעתי לו את המקל של
הארטיק בעין.  "אתה בטוח שאתה לא יודע?" שאלתי אותו בעוד שאני
מסובב את המקל בעין שלו "בטוח פחח... האא..."
"טוב זה לא יעזור" חשבתי לעצמי והלכתי על גישה שונה. שמתי
במערכת שלו את הדיסק החדש של בן ארצי וג'סיקה סימפסון.
"לאאא!!!!" הוא עמד להישבר יכולתי לראות את זה.
"תדבר!" "לאאא אני לא יכול אני..." "תדבר או שאני מקרין לך
עכשיו ברצף את וידוי החשיפה המסמך האנושי המזעזע של מייקל
ג'קסון - אני רוצה להיות אישה לבנה מקריית חיים.
זה היה יותר מידי בשבילו. הוא שפך הכל. החל מרגע היוולדו ועד
דקה לפני המשחק של באר שבע נגד תל אביב לפני 20 שנה. זה הפיל
לי סופית את האסימון! היפנית היתה אשמה! ובארני היה רק כיסוי
למבצע הברחת חומוס לניקרגואה! ידעתי שאני אקבל על זה קידום!
אבל לפני שהספקתי לבקש מקווקזשווילי קורונה הטלפון צלצל.
בהתחלה לא הבנתי מאיפה הוא בא...
ואז התעוררתי.
המוכרת מרהיטי שמשון היתה בטלפון. "שלום מדברת ניצה אבא או אמא
בבית?" "הממ..." אמרתי בקושי
שכן הרגע התעוררתי באדיבותה הרבה של ניצה. "לא... הם בעבודה"
"הא... פשוט רציתי לשלוח את הנגר שיתקן לכם את המדף" "את האמת
גם אני בבית אז זה בסדר..." "טוב אז אני אתקשר יותר מאוחר..."
"רגע אבל אני פה ג..." קליק קיללתי אותה, את אבא שלה, את
אמא שלה את מנהל החנות את פיני מטמבור שנתן לי טרנספורמטור לא
נכון וליתר בטחון גם את השכנים החדשים ממול.  "טוב נו אני
אדליק טלויזיה" חשבתי לעצמי עדיין ישן. ערוץ 1- הופ. לא הספקתי
לראות מה יש בהופ והתמוטטתי על הכרית.
הטלויזיה המשיכה בצלילה הנוראיים: "בארני הוא מן דינוזאור הוא
בדמיון שלנו בגלל שהוא גדול הוא יכול לגעת בכול..." מתוך שינה
זרקתי את החתול על הטלויזיה שהתנפצה לרסיסים.
טוב נו... כולם אומרים שהערוץ הזה עושה להם חלומות מוזרים. מזל
שלי זה לא קורה...