אולי זו סתם הגזמה,
אולי זו שוב הרגישות הזו שקיימת אי שם,
מסתתרת עמוק בתוכי,
מסתתרת?!  או שמא מוסתרת על ידי.
מוסתרת מאחורי קליפת הקשיחות החיצונית...
אולי אותה הרגישות גורמת לי לרצות לבכות עכשיו.
לברוח,
לרוץ.
ללכת.
לזחול לאיזו פינה חשוכה ולישון.
בלי לראות, לשמוע, להרגיש.
ולהרגיש מה? שוב האכזבה הזו.
האכזבה הזו שחוזרת לרדוף אותי פעם אחרי פעם אחרי פעם,
ומביאה עמה אכזבה נוספת גדולה אף יותר מהמקורית, החיצונית.
האכזבה מעצמי.

ושוב מבטיחה לעצמי שאהיה חזקה.
ואת קליפת הקשיחות אגדיל, ארחיב, אשפר.
כדי שלא תהיה אכזבה נוספת.
ושוב האכזבה, שבכשלון.
הכשלון להקים את החומה.

שוב מאוכזבת.