כל ים הביישנות והצניעות שבי, גועש ברגעי זעם.
והגאות עולה, והגלים שוטפים את החול הרך שעל החוף..

כדאי שתתרחקו מקו המים.

כשהגאות בי תתחיל לעלות,
קו המים יתקרב עוד ועוד,
הזהרו, פן הרגליים ירטבו.
ואין הן ירטבו במים התכולים, הקרירים...
אלא במי הים הגועשים,
הבוערים,
האכזריים עד אין קץ.

כי כשעולה בי הגאות,
נשכחת הצנעה,
הביישנות,
האהבה חסרת הגבולות.

וכל מה שנשאר הוא הכעס.
הכעס העולה והגדל למימדי ענק.
הכעס שלא ישוב וירדם עד שימצא את קורבנו המיוחל.
אותו קורבן שלא יספיק לזוז מקו המים,
כשהגאות עולה.