מעבר לכיפת השמיים, אי-שם באופק
ישנו המקום הזה שאני קוראת לו אהבה
מקום בו השמש זורחת
מקלט התקווה.

גם הקשת וגם העננים
משתדלים להסתירו היטב
מטפחים וחושפים מקומות אחרים
עם קצת פחות כאב.

משחילים אולי חיוך או שניים
לתוך עוד מקום שאין לו מקום
מסרבים להסתכל לי לתוך העיניים
מפחדים לנשום.

ממש באותו המקום נמצא המבדיל;
מקלט החיים ומקלט האהבה
לוקח למקום טוב יותר
את אלו הנכבו בלהבה.

וכמהה אני להגיע, למקום השמיימי
לא יודעת יותר איפה אני
וקינתי משיבה עוד מלחמה
נשימה אחת, ועוד נשימה.