בים רוחצים הרבה אנשים. מחייכים.
שוכבים ומשתזפים, גם קצת מטיילים. כולם מחייכים.
הם מסתכלים על הגלים, הרגועים והשלווים. ומחייכים.
מתחת לשמים כחולים. בלי עננים.
כולם מאושרים. ומחייכים.
כי הים היה כל כך כחול והשמש כדור ענק - עגול.
ובים ישנם דגים.
או לפחות כך כולם מניחים. ומחייכים.
שלל של זנים וצבעים. ואנשים מחייכים.
אך בים הזה ישנו כריש.
כריש בודד בו לא חושד איש.
והרבה אנשים, שאפילו לא חושבים..
כי בים הזה, אין צוללנים.
ולאט לאט, הדגים את הכריש מזינים.
ובסוף בסוף, לא יישארו עוד. דגים.
החיוכים בים, נראו לי מאז ומתמיד לחלוטין - מזוייפים.