ערב-רב של מלוכסנים בזווית של 60 מעלות
"האמת היא יא-פנפנים , עייפת אותי קלות..."
חבורת מלוקקי כבודות נימוסין ואגו
קדים קידות , חופרים בורות ומגרגרים לשונות.

קיבלתם ניסוח עצבני ומשולל
אמפטיה ורגש , קצת הומור...אם בכלל...
אני כאן יושב ומביט בתמיהה
מה עושה כאן אני ?
מי הבטיח לי מה ?

איך קרה שביום מין הימים...
הלו פעם היית מוקף במוכרים.
הייתי איש רגיל ללא עוררין.
בוקר אחד פקחתי והופ-אני גאיג'ין.
זר מיזר , מוזר בין מלוכסנים .

חלקת האלוהים הקטנה שלי
הפכה לרגע לחלקת העינויים הגדולה שלי.
מה אני עושה פה  ?
למה אני כאן ?
האם כל זה רק בשביל האיצ'י-מן ???

זהו באמת רגע אחד של "אופטימיות"
מחניק את גרוני , נאחז בקצת ציניות.
אומנם ברגע זה אני חי בשביל לעבוד
ולא עובד בשביל לחיות...

אך הגאי-ג'ין יפציע ויצא את העולם
מעלטת הזרות אשר קולה עד לא נדם...
אל האי הקורץ , המלבב- קופנגן
כערפילים של בוקר , "יפשיר" הוא את כולן...
חולצתו הוא יפשוט , משקפי שמש וים.
ובקול עייף ומסופק יצעק :
                                                  YES    על
העולם  !!!