חשבתי לכתוב את כל מה שהרגשתי
חשבתי לפרוק את הכל על דף ונייר
להשתמש בעט, לפרוק את מה שהרגשתי יחד עם הדיו שנזל.


חשבתי אולי לדבר, דיברתי ודיברתי
אבל זה לא נפרק, במשך 9 חודשים
כל המחשבות הכל, הכל.
חשבתי בכל פעם מחדש, כשפרקתי את כל "העול"
וטעיתי.

הזיכרון לא מאפשר לי לשכוח
הלב לא מאפשר לי להמשיך
והמצפון משחק מחבואים עם עצמו.

כאב לי הרבה פעמים - במלוא מובן המילים
לא היית, לא היית איתי.

מעשים אי אפשר לשנות, ומילים לא מדברות
מתנות לא קונות
רק הרגש, הרגש הוא שמרגיש.

אך תמיד תזכור, יש בוקר חדש, להשתנות