בקייצים שנשכחו מלב אנשים,
בסערה מדברית, במים גועשים
חותרת ספינה לבנה אל סלעים לוחשים
אך נמל האביב, אליו פניה צופות
התמלא סכנות, וכוסה בשלגים.
מילים אילמות ייחרטו בדם,
רוח היער, נשמת האדם
ונימפה המים, ינדדו בעולם,
יחפשו את השקט החמקמק,
וכשאתם תעמדו מנגד, מסע הנוודים ייתם.
בחורפים שנשכחו מלב אנשים,
תחת גשם סוער, על מים שקטים
תחתור ספינה שחורת מפרשים,
אפופת אש, אכולת להבות וגיצים
דרכה לנמל האביב השקט אבדה לעולמים.
לא רציתם לראות או לדעת
לא רציתם לשמוע או לגעת
לא רציתם לאהוב או אפילו לטעת
מעט תקווה במפרשי האלה,
זמן קט, לפני שהיא טובעת. |
