זה היה יום שבת, מוצאי שבת יותר נכון. הייתי בדרך למסיבת
יומולדת ועצרתי אצל חברה שלי לכמה דקות לפני. ה"כמה דקות" האלה
הספיקו לה כדי לזרוק אותי קיבינימט בתרוץ-לא-תרוץ וכמובן גם
להגיד "אבל אל תתן לזה להרוס לך את המצב רוח, תהנה במסיבה!"

כן בטח... בכל מקרה הדבר הראשון שעשיתי, מתוך אינסטינקט מוחלט
זה להתקשר אלייך ולבכות לך. ואז ברגע זה הבנתי- איזה מזל שיש
לי אותך.

אבל ברצינות עכשיו, אני לא יודע מה הייתי עושה אם לא היית ככה
לצידי. אני כבר לא מסוגל לספור את הפעמים שבאתי לבקש עצות ממך
(בעיקר בקשר לבנות משום מה) ואז גם התקשרתי לבכות אחרי שלא
הקשבתי לך ולא הלך לי. רק רציתי בהזדמנות זו להגיד לך תודה
עמוקה עמוקה עמוקה מקרב ליבי הקטן על זה שאת מקשיבה ומבינה
ובכלל על זה שאת... את.

אולי זה נשמע ונראה ממש קיטשי ונדוש אבל אני לא יכול להסביר
במילים כמה אני אוהב אותך וסופר את הברכות (יענו count the
blessing פשוט לא יכולתי לחשוב על דרך יפה להביע את זה בעברית)
על זה שיש אותך מתי שאני צריך, איפה שאני צריך, איך שאני צריך.
פשוט יש אותך. אני מקווה שיישאר ככה תמיד תמיד תמיד (ואני בטוח
שאני עוד אצטרך לבכות למישהו די מלא), ומקווה שאני גם אוכל
איכשהו לעזור לך באותה מידה שאת עזרת לי במהלך
השנה-וחצי/שנתיים/מי-סופר-כבר האחרונות...

אוהב אותך בכל ליבי ומודה לך...