|
חושבת עליו שוב
כמו מחלה
לא יוצא לי מדרכי הנשימה
תקוע בורידים
הצפורניים כסוסות
עד העצם כמעט
דרך לא דרך
להתמודד
אני צריכה סגירה
מתרפקת בזכרונות
טריים עדיין
מוצאת ניחום
אם גם תסכול
בתחושה המוכרת
געגוע צורב
האם רובצת קללה על ראשי?
וכמו באגדות
רק אהבת אמת תחלצני?
אז למה?
למה?
למה לא עכשיו?
לעזאזל
הרכות ההיא בשפתיו
עוד צורבת |
|
|
כולם כבר מכירים
את חוק מרפי
שאומר שתמיד אבל
תמיד פרוסה
מרוחה - כשהיא
נופלת, תמיד היא
נופלת על הצד
המרוח,
יש לי פיתרון,
או להעיף את
הפרוסה ורק אז
כשהיא על הריצפה
למרוח אותה,
או למרוח את כל
הריצפה, ואז
פשוט לזרוק
פרוסות לחם!
שאול מהמוסד,
בהצעה לשיפור
התרבות
הקולינרית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.