מחוץ לחלון הרחוב קר
הפנסים ממצמצים בעינם האחת
חתולי הפחים מצטנפים
כנביאים הם חרדים מן המחר.
אני רואה את המחר:
זריחה דהה, אביונה
נביחות כלבים מכונמים
צליל ניתוץ בקבוקים.
אני הודף מעלי את התמונות,
אולי מחר ארד הימה,
להבלע במעי הדג
ואולי תתמהמה השמש ואזכה לדממה ירחית
ארבעים שנה ישקוט הבית
אשתי הנמה תוסיף לנום
הורי הזקנים לא יתקרבו בעוד יום אל מותם
הצ'ק יוותר לעד דחוי
כמוני
אפוקליפסה עכשיו.
בחוץ כבר מתחננת עגלת הזבל על חיה
ונטרפת במלתעות המשאית
אוטובוס ממלמל צרוד
חתול רועד מדובלל צועד לאיטו אל הפח הריק
הבוקר בעיר הוא בוקרו של הזבל
שחר האשפה
ואין הכפור מסתיר את באר שבע
ואין לטעות בה -
באר שבע.
ואין לטעות בי - שנתי עודנה נודדת
שירתי עודה אלמונית
עיני הולכות וכבדות
אני מועד ומגשש את דרכי למיטה
כתינוקות השכנים בהולכם אל הגנון.
אומרים שבאוסטרליה לילה עכשיו
גם בקליפורניה.
אומרים שהחיים קצרים מכדי לבכות על חלב שנשפך
ואני שוכב ער במיטה
מקשיב לנשימתה הקצובה של אהבת חיי
חושב על החלב המחמיץ לאיטו על השיש
כפי שאני מחמיץ לאיטי את ההזדמנויות האחרונות.

15/02/02