מרפסות הבתים נוגסות
בשיני חבלי הכביסה שלהן בגינה עזובה
טורפות את צמרות העצים הדלים
מכונית שתומת עין מותירה
נהמה מאיימת, חורקת צמיגים וחולפת.
על ספסל קלוף צבע נחים אוהבים מקשישים
ומעל
אל פסנתר
יושבת אשה עירומה ומנגנת מוצרט עילג
עלה תאנה מונח לצידה ושדיה
נוגעים לא נוגעים בשנהב. מלווה בסבך אצבעות
טפיפת צעדים
וסולמות בכי ילד זר.
העלים אינם נושרים
ולא קר
ובכל זאת סתיו. ועמו משתתקים עיר
ופולמוס אנשיה ושיח כבישיה.
מחלונות הבתים נמזגים שקשוק
צלחות וטפיחות עפעפיים.
עננים אינם רועים בשמים
רוח קרה לא נושבת
ובכל זאת...
סתיו.

                                            7/11/98