מקיצה משינה, הרדיו דולק, כלום לא השתנה, עוד יום נשחק.
מביטה בגבר ששוכב לצידי, האם הוא רחוק ממני או שבאמת איתי? זו
נפשו היפה שאותי כבשה, זה הגבר שגרם לרגשות שאותם מרגישה.
מציצה מהחלון על הרחוב הקר, כל איש-אישה עם מבט מנוכר על ליל
אמש, כואב לנו בנשמה, כואב לנו לאבד עוד אח, אחות, אבא,
אמא...
הברק שבעיניים נעלם עם התקווה, האהבה שבליבנו הותירה רק אכזבה,
עד כמה אפשר למשוך עוד יום ועוד יום!? עד שנתעורר ונבין שהכל
היה עוד סיוט - עוד חלום.
תצבוט אותי אהובי, תצבוט אותי חזק, רוצה לאבד את כאבי לאושר,
רוצה למצוא את אושרי מהחושך.
העולם לא מאיר לנו פנים ואנו קרי-לב, בדמנו נלחמים, איפה אחוות
האחים שעלינו שמרה מכל רע?
מדברת איתך אמא, בתקווה שהאל שומע, מביטה אל השמיים בתקווה
שהוא יודע... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.