עודד זמיר / מלכודת |
זרמנו ברטט קו טלפון פתוח.
חשנו מזיגת להבה יוקדת.
להט של שעות, בלי לנוח.
אולי ניפגש? אני הצעתי.
אני חוששת - היא חמקה.
מזה הרגע, תמיד פחדתי,
המראה שלי - ממש מכה.
אני שפוט על קולך,
אני זורם עם דבריך.
לא חשוב לי מראך,
או מידת אחורייך.
אל ניתן לנפשך היפה,
לרתום אותך בסיגוף.
אל תהיי כל-כך רפה,
נבלמת במלכודת הגוף.
לא הועיל, היא בשלה
כך עמדה בסירוב.
ידעה כי המראה שלה,
יצור אצלי תיעוב.
מי יודע?
אולי היא
צדקה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|