לפעמים אני מרגיש שאני צריך מישהו לידי,
כלומר אני מרגיש שאני צריך מישהי לידי.
ואני יודע מי המישהי הזאת, אבל מה אעשה? אינני יכול להשיגה.
ויש עוד, זאת לא רק היא, יש עוד כמעט כמוה, שואפות להיות כמוה,
אבל אי אפשר להגיע בקלות כזאת לשלמות.
כולן, כל אחד ואחת שאני מכיר לא יכולה להשתוות לה.
עכשיו יותר מתמיד, ואין לי מישהי אחרת, כולן ברחו, כולן הלכו,
ואני כרגיל נשאר לבדי, מחפש.
ואז, שאני מוצא איזה מישהי נורא מיוחדת, ונורא טובה, שנורא כיף
לי איתה,
ואני מגלה שהיא לא מתאימה, היא לא רוצה, היא רחוקה, אני לא
בסדר, היא לא בסדר.
מה זה משנה? העיקר שזה לא עובד,
וזה לא עובד כל פעם מחדש.
טעות נעשתה, ואין לשנות אותה, רק להשלים איתה, ומשום מה אינני
מסוגל להשלים עם המצב הנתון, מה דפוק אצלי? שוב אני חוזר לכך
שאני לא בסדר, כנראה שאני לא בסדר.
אינני מסוגל להבין שהיא באמת נעשתה הטעות הזאת,
כלומר איך יכלתי לאבד את אהבת חי? את שכינת מאווי, את אהובתי
הנצחית, את המלאך שלי?
איבדתי אותה, וזה אפילו לא הייתי אני שהייתי אשם.
וזאת הייתה היא, המלאך שלי לא כל כך מושלם, לא כל כך שלי, לא
שלי בכלל.
אבל גם לא של מישהו אחר, רק של עצמה.
ומה עלי לעשות עכשיו? לחפש, אך איך ומתי זה יגיע?
אני יודע שזה כבר היה אצלי בידים, וזה קפץ משם, אני לא יכול
להשלים עם כך שזה לא אני אשם, שזה מישהו אחר, הרבה יותר נוח
להגיד "אני עשיתי" מאשר, היא המלאך המושלם שלי עשתה.
וכל פעם זה חוזר לאותו מצב ידוע מראש, שאני רוצה אותה, והיא לא
רוצה אותי, וזה לא יסתדר, לא בשנים הקרובות, לא בעוד הרבה
זמן.
ואין לי מה לעשות בקשר לזה, רק לשרוד, רק להעביר את הזמן, רק
לחפש האהבה חדשה?
האם יש כזה דבר אהבה אחרת? האם יש שם איזו עוד מישהי בשבילי?
ואם כן, האם לא אאבד אותה כמו שאיבדתי את קייטי?
כנראה שלא, לא אתן, לא אלחץ, אך לא אתן, חייבת להיות שם עוד
אחת בשבילי, אולי זאת ליאור אולי זאת ניצן אבל חייבת.
היא חייבת להיות שם, ואם היא אחת מהשניים, למה אני לא עושה
כלום?
למה אני מפחד לזוז ממקומי הדפוק? למה אני שואל כל כך הרבה?
האם הן ירצו? מדוע שכן? מדוע שלא?
איך אדע? איך לא אתבייש? איך לא אשאל ואיך אענה?