|
(שיר פתיחה מתוך "האחת לפנות בוקר")
והכל היה כל כך הרבה יותר קל
אם היו לי רגליים ארוכות ומשוננות
שיכולתי לצרצר לך בהן
והכל היה כל כך הרבה יותר קל
אם היה לי סנטר מקרום דק ועדין
שיכולתי לנפח ולקרקר לך בו
והכל היה כל כך הרבה יותר קל
אם הייתי מצמיח קרניים מעוקלות
להלחם ולזכות בך
והכל היה כל כך הרבה יותר קל
אם הייתי מפריש ריח מוזר
שהייתי מושך אותך בזכותו
והכל היה כל כך הרבה יותר קל
אם באביב היו צומחות לי נוצות צבעוניות על הזנב ואברות הכנף
כדי לתפוס את עינך האפרורית
והכל היה כל כך הרבה יותר קל
אם הסנפירים שלי היו פתאום ססגוניים
להבריק את דרכך אלי במים
והכל כל כך קשה
כל כך קשה
לקחת רגע אחד מתוך הזרם האין סופי
ובו להצמיח רגליים ארוכות ומשוננות לצרצר לך
לנפח את הסנטר ולקרקר לך
ולגדל רעמה וקרניים חדות
ולהפריש ריח מוזר
ולהבריק את דרכך אלי במים ובשחקים
ולרגע כל כך הרבה יותר קל
לאגור את כל תכסיסי הטבע בתוך לחש
שהוא גם שאגה ולחשוש, פעייה ורעם, געש ופכפוך
שקט מזוכך
בשלוש מילים המתדפקות על עור תוף אנושי...
1997 |
|
|
רק שתדעו
שג'ורג' אורוול
צדק
כהנא צדק
והיטלר צדק
פראירים לא מתים
הם נרצחים
ד"ר מישה רוזנר
פארנואיד |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.