ויקטוריה לדג'ר / No name |
מרגישה כל כך לבד
איך זה שילדה אחת
איך זה שאישה אחת
חשה כה הרבה כאב?
הסכין נוגעת לא נוגעת
שריטה אחת, ועוד אחת
מעמיקה את החתך, מחכה לדם
מתפללת, הנשימה נעתקת
והנה הוא מגיע
תחילה כטיפה זעירה
נקודה אדומה על רקע יד לבנה
היא מתגברת ומתעצמת
הופכת לנחל אדיר
הנחל הופך לנהר
הנהר הופך לבריכה במציפה את הרצפה
הכוח נוטש, הלב מאט
הכיסא נעלם מתחת לגוף
לפתע מרגישה את הרצפה מתחת
שחור מסביב ולא נושמת
הגוף דומם, רק היד עוד רועדת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|