הם מחובקים עכשיו, אוהבים, נושמים ביחד, וחיים ביחד.
טםטם טםטם טםטם טםטם טםטם טםטם טםטם טםטם

"פרח ? בשבילי ?" היא מחייכת קלות, היא אף פעם לא אהבה את
הרעיון הטיפשי הזה.
כמובן, שהיא לא אהבה דברים חומרניים, היא רק הייתה צריכה את
החיבוק שלו, והאהבה שלו.
זה כל מה שהיה חשוב בשבילה.

"בשבילך. הכל בשבילך" הוא מחייך אליה. הוא אוהב אותה כל כך
שהוא שתל פרחים בגינה
שלו בשבילה. ככה שכל פעם שיראה אותה - יוכל להביא לה פרח. שתדע
עד כמה היא חשובה לו.

הוא הולך, והם מתחבקים, חיבוק אהבה, טהור, יפה.
טם-טם טם-טם טם-טם טם-טם טם-טם טם-טם טם-טם טם-טם

"תראי מה הבאתי לך ! אותה !" היא בוהה בדלת בתדהמה, לא מבינה
מה הוא הביא.
הוא הביא לה סתם משהולא משהו מיוחד, אבל משהו.  ופרח כמובן.

היא מחבקת את מה שהוא הביא לה, היא אוהבת את זה.

הוא מסתכל עליה מאושרת. הוא כל כך שמח שהוא גרם לה לאושר, הוא
מאמין שזאת הפעם
הראשונה שזה קרה,ואולי הפעם האחרונה.היא מחייכת אליו, ולוקחת
את הפרח. לא אומרת כלום.

הוא הולך שוב, היא נותנת לו חיבוק מהיר וחוזרת להתבונן במה
שהביא לה. מה שגרם לה אושר.
טם .. טם .. טם .. טם .. טם .. טם .. טם .. טם .. טם ..

"אבל ... איך ?! למה ?! אני ... אני לא רוצה שזה יגמר !" היא
מתחילה לבכות.
הוא מחזיק את הסכין שלו ביד אחת, הסכין שתמיד אהבה אותו, תמיד
סיפקה לו את מה שרצה,
אפילו אם זה היה סבל. ביד השניה הוא שומע אותה בוכה, הוא לא
יכול.
"זה נגמר !" הוא צועק ומנתק. הוא מסתכל על הטלפון ומתחיל
לבכות. הוא בוכה עד שנשמטת לו
הסכין מהיד, עד שהוא כבר לא מרגיש שהוא בוכה.

היא בוכה עכשיו, בכי טהור, יפה, של אהבה שנפסקה סתם ככה. והיא
לא יודעת למה.
טםטם טםטם טםטם טםטם טםטם טםטם טםטם טםטם