ג'ני פקמן / Anti-Social |
עוד חורט שמות על הקיר,
אנשים שהכרתי מזמן,
ולמדתי לא להכיר.
כמו לבי- גם זה התא
כה ריק הוא, סדוק ואפל.
זה שנה מאז שחיי
כוסו במסך ערפל.
דבריהם גזרו את דיני,
את ידיי גאלו הם בדם.
הרי שקר, כוחו הוא נצחי
להכריע שיפוט של אדם.
ואולי הצדק איתם,
לא יודע כלל מי אני...
רק מוצא נחמה מועטה
בניקיונו של מצפוני.
כבר כמעט שנה אני כאן,
עוד סופר את השניות.
וכי מהו ערכו של הזמן?
שעתיים, נותרו לי לחיות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|